תנועת האשה הדתית לאומית

מצטרפות-משפיעות

רישום חברות עד יום חמישי
כ"ג חשון תשפ"ג 17.11.22
בכל סניפי "אמונה" ובאתר

הועידה תתקיים אי"ה בחודש שבט תשפ"ג
לקראתה יערכו בחירות להנהלות ויו"ר הסניפים, לאסיפה הכללית, למועצת אמונה ולנשיאת אמונה

הפוסט הועידה ה-11 של "אמונה" הופיע לראשונה ב-תנועת האישה הדתית הלאומית.

הפוסט משיאות באמונה הופיע לראשונה ב-תנועת האישה הדתית הלאומית.

השר כהנא אמר במהלך הפגישה כי:"סדר היום שאני מוביל במשרד, משיק בתחומים רבים לאג'נדה של תנועת אמונה ועל כן אני צופה שנשתף פעולה ושמח להוביל יחד מהלכים משני מציאות".

יו"ר אמונה ליאורה מינקה אמרה: "אנו מברכות את השר על הרפורמות החשובות שהוא מקדם במשרדו, ובטוחות שניתן ביחד להפוך את שירותי הדת והמוסדות הדתיים בישראל  לידידותיים יותר לציבור בכלל  ולנשים בפרט, ושמחה שהשר מתכוון לפתוח בפני נשים את הדלת להתמודדות על תפקידים במשרדו."

בדיון השתתפו גם יועצת השר לענייני נשים הילה ניסן פרידמן ודוברת אמונה נגה כץ.

הפוסט שר הדתות באמונה הופיע לראשונה ב-תנועת האישה הדתית הלאומית.

בכנס השתתפו: גילה שוורץ- חברה מועצה דתית גבעת שמואל, ציפורת שימל יועצת משפטית, ח"כ שולי מועלם, יור התנועה ליאורה מינקה ואחרות.

הפוסט כנס נשים במועצות דתיות הופיע לראשונה ב-תנועת האישה הדתית הלאומית.

הפוסט סיום קורס משגיחות כשרות הופיע לראשונה ב-תנועת האישה הדתית הלאומית.

ביום רביעי (11.1 י"ג בטבת) בשעה 10:30 נתייצב חברות "אמונה" עם "מבוי סתום" וארגונים נוספים ,מחוץ לכותלי בית המשפט העליון, בו תידון באותה שעה שאלת סמכותו של בית הדין לבטל גט שניתן, ונקרא לעצור את הרעיון הנואל של בית הדין הרבני לדון בביטול "הגט מצפת".

אנחנו תומכות בבית-דין רבני שיגלה אומץ הלכתי ולב קשוב לעגונות ומסורבות הגט, שידון בפתרונות הלכתיים ולא בביטולי גיטין!! הצטרפו גם אתם!

הפוסט !מתייצבים מאחורי עגונות ומסורבות גט הופיע לראשונה ב-תנועת האישה הדתית הלאומית.

(1) הסכם ממון:

הסכם בין בני זוג נשואים המסדיר את יחסי הממון שביניהם. מימוש ההסכם בעת פקיעת הנישואין (גירושין או מוות), אלא אם כן נקבע בו אחרת. אישור ההסכם בביהמ"ש או בי"ד דתי מהווה תנאי לתוקפו. לפני הנישואין, ניתן לאשרו גם בפני נוטריון או רשם הנישואין.

(2) הסכם פרידה:

הסכם המסדיר את יחסי בני הזוג בתקופת הפרידה. אם בני הזוג נשואים יש צורך לאשרו בבית המשפט.

(3) הסכם גירושין:

מסדיר את כל ההיבטים של פקיעת הנישואין (חלוקת רכוש, משמורת הילדים, מזונות וכו'). אישור ביהמ"ש או בי"ד דתי מהווה תנאי לתוקפו ותנאי לסידור הגט.

מאפייני ההסכמים:

• מורכבות: מתייחסים למגוון רחב של נושאים- חלוקת רכוש על כל היבטיה (לרבות מגורים, הכנסה וכו'), משמורת הילדים, הסדרי ראיה, מזונות ועוד. למעשה, הסכמים אלו מסדירים כמעט את כל מרכיבי החיים של בני הזוג וילדיהם.
• משך חיים ארוך: ככל שההסכם מתייחס לילדים ולמזונותיהם, משך חיי ההסכם כמשך הילדות: לפחות עד גיל 18 של הילד הצעיר במשפחה. גם היחסים הרכושיים נמשכים לעיתים עוד מספר שנים.
• שינוי ההסכמים: בכל הנוגע לילדים ולמזונותיהם ההסכמים ניתנים לפתיחה עקב שינוי נסיבות ומנימוקים של טובת הילד.
• אישור ההסכם בבית המשפט ובבית דין דתי: על ההסכם לעמוד בסטנדרטים של ביהמ"ש ובי"ד דתי, בנוסף על היותו מוסכם על ידי בני הזוג.

עריכת ההסכם נעשית על ידי עו"ד המתמחה במעמד האישי. במידה וההסכם מושג במסגרת הליך גישור, כדאי שהמגשר שאינו עו"ד יהיה בקשר עם עורך הדין העורך את ההסכם. ניתן להעביר לעוה"ד את סיכום ההסכמות שהושגו, אך לעיתים יש לחזור לגישור, תוך כדי העבודה על ההסכם.

האמור לעיל הינו תאור כללי ואינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי הניתן על ידי עו"ד מקצועי, בכל מקרה ספציפי.

הפוסט הסכמים נפוצים הופיע לראשונה ב-תנועת האישה הדתית הלאומית.

בעת גירושין, שני ההורים נותרים האפוטרופוסים במשותף על ילדיהם, ואולם רק על הורה אחד מוטלת החזקה על הקטין, והוא יוגדר כההורה המשמורן, כלומר, הוא יהיה האחראי הישיר לגידולם של הקטינים באופן יום יומי ואצלו יתגוררו הקטינים דרך קבע.

בני זוג אשר לא הגיעו ביניהם להסכמה לעניין משמורת הקטינים, הסמכות אשר תדון בעניין משמורת הילדים, קרי, בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, תיקבע בהתאם לערכאה אליה הוגשה התביעה ראשונה.

אם הוגשה תביעת גירושין אל בית הדין הרבני, ולא הוגשה לפני כן בקשה לדיון במשמורת הילדים לבית המשפט לענייני משפחה, הרי שמשמורת הילדים תיכרך באופן אוטומטי לתביעת הגירושין ותידון בפני בית הדין הרבני. כריכה אוטומטית זו מתבצעת רק במסגרת תביעת גירושין, ולא תביעות אחרות המוגשות לבית הדין.

קריטריונים לקביעת הורה משמורן:

החוק לא קבע קריטריונים ברורים לאופן בו תקבע החזקה. בפסיקת בית המשפט ובספרות מופיעים עקרונות מנחים שונים לקביעת הורה משמורן.

להלן מס' עקרונות מרכזיים:

טובת הילד: עקרון מרכזי בקביעה מי מבין בני הזוג יחזיק בילד. אין המדובר בהגדרה המצויה בחוק באשר לפירוש המושג אלא מדובר בעיקרון שעוצב בפסיקה הקובע כי כל ההחלטות בעניינם של ילדים ייקבעו על פי טובתם. לשם כך נבחנת יכולת ההורה למלא את צרכיו הפיזיים והנפשיים של הילד, וכן נבדקת יכולת ההורה להעניק לילד חינוך טוב וסוציאליזציה. טובת הילד נבחנת על פי המצב העכשווי והעתידי, ולא על פי העבר. יש להעדיף את טובת הילד על פני טובת ההורים או רצון ההורים.

מסוגלות הורית: יכולת ההורה להיות קשוב לצרכי הילד, העמדת צרכי הילד לפני צרכיו הוא.

עקרון השוויון בין ההורים: ההורים שניהם הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם. בעת הגירושין מופר איזון זה, אך הוא עדיין קיים.

הורה שאינו מכבד את קיומו של ההורה השני ואת קיום הקשר של הילד איתו, עלול לפגוע בזכויותיו כמשמורן. עידוד הקשר של הילד עם שני ההורים הינו עקרון חשוב.

חזקת הגיל הרך: על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סעיף 25), ילדים עד גיל 6 נשארים במשמורת האם בהעדר "סיבות אחרות להורות אחרת". המעוניין לסתור את החזקה עליו נטל ההוכחה, כמו למשל אם האם נטשה את ילדיה. קיימים שיקולים הגוברים על החזקה בהתאם לטובת הילד, כגון העיקרון לפיו לא מפרידים אחים (אולם גם עקרון זה יש לשקול לגופו של עניין).

לאחרונה הוגשו המלצות וועדת שניט, כאשר בהתאם להמלצות יש לבטל את חזקת הגיל הרך, ואולם המלצות אלה טרם יושמו ולפיכך, לעת עתה החזקה ממשיכה להתקיים.

רצון הילד :כחלק מהקריטריונים הנבחנים, נבחן גם רצון הילד בהתאם להמלצות תסקיר סעד אותו עורכת פקידת סעד (עו"ס) אשר ממונה על ידי בית המשפט או בית הדין הרבני. רצונו של הילד הוא בהתאם לראיית הדברים בעיני הילד עצמו, בהתאם לגילו, לבגרותו הנפשית ועוד.

לעתים קריטריונים של תרבות, דת ולאום או של סביבה וקהילה יכולים גם הם להוות משקל לקביעת ההורה המשמורן, אולם הם גורמים משניים בחשיבותם.

הסדרי ראיה

כאשר נקבעת חזקה ייחודית של אחד מההורים על הילד, נקבעים במקביל גם הסדרי ראיה, כלומר הביקורים והפגישות של הילד עם ההורה השני.

הסדרי הראיה נקבעים או בהסכמה בין ההורים (בהסכם ספציפי או במסגרת הסכם גירושין) או בהעדר הסכמה, על פי החלטת בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני.

האמור לעיל הינו תאור כללי ואינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי הניתן על ידי עו"ד מקצועי, בכל מקרה ספציפי.

הפוסט משמורת והסדרי ראיה הופיע לראשונה ב-תנועת האישה הדתית הלאומית.

היקף מזונות האישה משולמים באופן שנועד לשמר את רמת חייה של האישה בהתאם לכלל: "עולה עימו ואינה יורדת". כלומר, על הבעל לדאוג לרמת החיים לה הורגלה אשתו בעת חייהם המשותפים. ואולם היא "עולה עימו אך אינה יורדת עימו", כלומר גם אם מצבו הכלכלי של הבעל הורע, אשתו עדיין זכאית למזונות ברמה להם היתה רגילה במהלך נישואיהם.

מזונות האישה משולמים לאישה על ידי בעלה בתוך תקופת הנישואין כל עוד בני הזוג נשואים וחיובם פוקע בעת גרושי הצדדים, כלומר במתן הגט.

תביעת המזונות תוגש על ידי האישה לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה בהתאם לבחירתה. במידה והתביעה מוגשת על ידי הבעל היא תידון בבית הדין הרבני רק אם נכרכה על ידי הבעל לתביעת הגירושין (וזאת לפני שהאישה הגישה תביעה מטעמה לבית המשפט לענייני משפחה(

גובה המזונות נקבע בהתאם ליכולתו הכלכלית של הבעל ורמת החיים בה הוא חי, תוך התחשבות ברכושו, הכנסותיו וכן כושר השתכרותו (הנוכחי והפוטנציאלי)

מזונות האישה כוללים את כל צרכיה, כגון: שכ"ד/ משכנתא, הוצאות אחזקת הבית, מזון, ביגוד, הנעלה, הוצאות רפואיות, וכדו'.

הכנסות האישה מקוזזות ממזונותיה- בהתאם לכלל "מעשה ידיה כנגד מזונותיה" ואולם בעל אינו יכול להכריח את אשתו לצאת לעבוד ובכך לפטור את עצמו מחובת תשלום מזונות כלפיה.

למעשה, אין חשיבות לפוטנציאל השתכרותה של האישה או לסירובה של אישה לצאת ולעבוד והדבר לא יפגע, על פי רוב, בזכאותה לקבלת מזונות אישה.

קיימות עילות להפסקת המזונות או לשלילתם מידי האישה כגון: בגידה, מרידה, עזיבת הבית, סירוב לגט וכדו.'

מזונות ילדים

בהתאם לחוק במדינת ישראל אדם חייב במזונות ילדיו בהתאם לדין האישי החל עליו. הדין האישי של יהודים הינו ההלכה והמשפט העברי, כאשר על פיהם חלה על האב חובה אבסולוטית לתשלום מזונות ילדיו עד גיל 15.

אין משמעות ליכולתו הכלכלית של האב, לעניין זה, והחובה הינה אף אם אין בידו לפרנסם.

קיים מדרג לעניין החיוב במזונות, לפיו:

• ילדים עד גיל 6 ("קטני קטנים")- החיוב הינו חיוב אבסולוטי מוחלט על האב מדין תורה.
• מגיל 6 ועד גיל 15- חיוב בהתאם לתקנת הרבנות הראשית, לפיה האב ממשיך לשאת במזונות ילדיו עד גיל 15.
• מגיל 15 ועד גיל 18 ו/או סיום התיכון– ההורים חולקים ביניהם את הנשיאה בהוצאות הילדים בהתאם להכנסות כל אחד מהם.
• מגיל 18 ואילך- חיוב על שני ההורים על פי ס' 4 ו-5 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות): אם יש בידי ההורים לספק צרכיהם וצרכי ילדיהם הקטנים, והילד, למרות מאמציו, לא יכול לספק את צרכיו. לפיכך נקבע, כי הורים חייבים במזונות ילדיהם במהלך שרות חובה בצה"ל, 1/3 מהמזונות עד אז (וכן גם בתקופה שמסיום הלימודים ועד הצבא) ו-2/3 מהמזונות ללומדים בכיתות י"ג ו- י"ד.

היקף החיוב המוטל על האב הינו ביחס לצרכים ההכרחיים של הילדים, מ-2 היבטים: הצרכים ההכרחיים של כל קטין והצרכים ההכרחיים של הקטין הספציפי שלפנינו, כגון: הוצאות רפואיות מיוחדות.

הפסיקה מכירה בכך שילדים להורים אמידים יזכו למזונות ביד רחבה יותר, בעוד שילדים להורים מיעוטי אמצעים מזונותיהם יהיו נמוכים יותר. יחד עם זאת, הפסיקה הגדירה סכום מינימאלי אשר אין לפסוק למטה ממנו ואינו מצריך הוכחת הצרכים.

הצרכים הנכללים במזונות הילדים הינם:

• הוצאות אישיות: בגדים, הנעלה, חינוך, בריאות.
• הוצאות כלליות: חלקם של הילדים במזון, במדור (שכ"ד, משכנתא), בהוצאות אחזקת הבית (מים, חשמל, טלפון, ארנונה, גז) וכו'.
• הוצאות מיוחדות, אשר יחולקו בין שני ההורים, כגון: שיעורי עזר, חוגים, פסיכולוג, טיפולים רפואיים מיוחדים.

חשוב לזכור כי תשלום דמי המזונות לא מותנה בפגישה עם הילדים, ולכן גם אב שאינו מתראה עם ילדיו חייב בתשלום מזונות עבורם. גם במקרים בהם האב מובטל- עדיין חלה עליו חובה בתשלום מזונות מינימאליים לילדיו.

במידה והאב חדל מלשלם עבור ילדיו את דמי המזונות- רשאים הילדים לתבוע באמצעות אימם את דמי המזונות מלשכת הוצאה לפועל, בכדי לפעול לתשלום החיוב על ידי האב.

גובה המזונות הנפסק על ידי בית המשפט ניתן לשינוי , ואולם השינוי צריך שיהיה "שינוי נסיבות מהותי" בלבד המצדיק את הגדלת/ הקטנת דמי המזונות, ובהתאם להוכחתו ניתן יהיה להגדיל או להקטין את גובה המזונות שנפסק.

גם מזונות שנקבעו בהתאם להסכם גירושין שערכו ביניהם ההורים ואשר אושר על ידי בית המשפט, ניתנים לשינוי והילד אינו כבול בהסכם המזונות שערכו הוריו ויכול לתבוע את הגדלתם.

לקביעת גובה מזונות ילדים השלכות מעשיות ורגשיות שונות. כך, למשל, קביעת המזונות קובעת את גובה ההכנסה הפנויה שתיוותר בידי כל אחד מבני הזוג, ובכך את רמת חייו וחיי ילדיו לאחר הפרידה.

האמור לעיל הינו תאור כללי ואינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי הניתן על ידי עו"ד מקצועי, בכל מקרה ספציפי.

הפוסט מזונות אישה וילדים הופיע לראשונה ב-תנועת האישה הדתית הלאומית.

שאלה זו הינה לעתים רבות סלע המחלוקת במסגרת הליך הגירושין בין בני הזוג, כאשר קיימת אי הסכמה בתשובה לשאלה זו. ההשלכות של עניין זה הן משמעותיות ביחס לעתידם הכלכלי של כל אחד מבני הזוג.

המועד בו נישאו בני הזוג יכול להשפיע על אופן חלוקת הרכוש, וזאת בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1974.

אם בני הזוג נישאו לפני 1/1/1974 כלומר לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון, הרי שחלה עליהם הלכת השיתוף.

הלכת השיתוף חלה, כאמור, על זוגות שנישאו לפני 1/1/1974 וכן על ידועים בציבור.

הלכה זו פותחה בפסיקות בית המשפט ולפיה כל מה שנצבר במהלך החיים המשותפים, כתוצאה ממאמץ משותף של בני הזוג, שייך לשניהם בחלקים שווים.

הלכת השיתוף, אינה חלה רק מעת פקיעת הנישואין אלא בכל רגע נתון, כלומר כל אחד מבני הזוג זכאי לקבל את חלקו בכל עת.

אם בני הזוג נישאו לאחר 1/1/74 חל עליהם הסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, ולפיו הזכות לקבלת החלק ברכוש תקום רק במקרה של גירושין או מוות של בן הזוג השני, ואז יהיה זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של נכסי בני הזוג שנצברו במהלך הנישואין, כתוצאה מהמאמץ המשותף של בני הזוג.

הן לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני קיימת סמכות שיפוט לדון בחלוקת הרכוש, ומדובר למעשה בסמכות מקבילה.

עד לאחרונה סבל החוק מנקודת חולשה מרכזית: הסדר האיזון בוצע כאמור בעת הגירושין.

לאחרונה, תוקן החוק בעקבות פעילות חקיקתית שתנועת אמונה הייתה שותפה לה יחד עם ארגוני נשים נוספים, ונותק הקשר בין מועד סידור הגט למועד חלוקת הרכוש.

רכוש משותף מוגדר ככל זכות שניתן לנעריך או לכמת אותה. כגון: מקרקעין, מיטלטלין, זכויות סוציאליות, פנסיה, חסכון, נכס עסקי, מוניטין וכו'

חלוקת הרכוש הינה שוויונית, גם כאשר רק צד אחד עובד והשני לא. המאמץ המשותף של בני הזוג במהלך חיי הנישואין, הוא אמת המידה לחלוקת הרכוש, ולכן גם עבודות הבית וגידול הילדים ייחשבו כמאמץ משותף.

נכסים שהיו שייכים לאחד מבני הזוג בטרם הנישואין, ונכסים שקיבל בן זוג במתנה, או בירושה (גם במהלך הנישואין) לא נכללים בהסדר האיזון, אלא אם בני הזוג הסכימו ביניהם אחרת או שהתייחסו לרכוש כאל רכוש משותף.

הלכת השיתוף חלה גם על חובות שצברו שני בני הזוג, וגם אותם יחלקו ביניהם שווה בשווה. יש לשים לב, כי הלכת השיתוף אינה חלה על צדדים שלישיים (כגון: נושים) אלא רק במישור היחסים שבין בני הזוג לבין עצמם ולכן אם נושה ירצה להיפרע על חוב- הוא יפרע רק מאחד מבני הזוג. ואולם, חוב שנוצר לאחר שבני הזוג נפרדו או קיים חשד שזהו חוב פיקטיבי- ייוחס לצד שיצר אותו בלבד ובית המשפט לא יחיל עליו את הלכת השיתוף.

האמור לעיל הינו תאור כללי ואינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי הניתן על ידי עו"ד מקצועי, בכל מקרה ספציפי.

הפוסט חלוקת רכוש הופיע לראשונה ב-תנועת האישה הדתית הלאומית.